חוק עישון במקומות ציבוריים: כל מה שצריך לדעת

עישון יכול להיות פעולה מהנה לאדם אחד ומטרידה ומפריעה לשני. בשל הסיכונים השונים שבעישון, ההסדרה של הפעולה הזאת קיבלה עיגון בחוקי המדינה. המחוקק, כנסת ישראל, חשבה על כל האפשרויות והסיטואציות השונות וניסחה חוק שמדבר על עישון במקום ציבורי. כמובן, ברשות היחיד – בבית או בשטח הפרטי – יכול כל אחד לפעול כראות עיניו ולעשן, כאשר מגיעים למקום ציבורי העניין נהיה מורכב מעט. ראשית, מקום ציבורי הוא בבעלות משותפת של כלל האזרחים וכולם צריכים להרגיש בו בטוחים ומוזמנים. במקומות כגון מסעדות או קניונים אשר הם בבעלות פרטית, עדיין השירות צריך לכלול את כלל האזרחים. מכאן נגזר שפעולות כמו עישון צריכות להיעשות תוך התחשבות בלא מעשנים. עד כאן ברמה העקרונית, בואו נראה מה המשמעויות השונות של חוק העישון וגם מה נוכל לעשות מחוץ לחוק עצמו בכדי למנוע חיכוכים מיותרים בין מעשנים לכאלו שאינם מעשנים.

עישון אחראי ומתחשב

הבסיס לכל התנהגות אנושית הוא כלל הזהב 'אל תעשה לחברך את השנוא עליך'. כלומר, תן לאנשים מסביבך את היחס וההתחשבות שהיית רוצה לקבל בעצמך. זה אומר למשל להשאיר את סביבת העישון נקיה מאפר או פירורי טבק או חומרים אחרים. צריך לנקוט בזהירות כשמשתמשים בקליפר או מצתים אחרים בעת הצתת הסיגריה. חשוב לאוורר את מקום העישון גם לאחר העישון עצמו. זאת נעשה גם במקום המוגדר לעישון באופן רשמי. גם מי שמעשן לא נהנה לעשות זאת בחדר אפוף עשן סמיך. אם אתם מעשנים במקומות שאינם מוגדרים כאסורים, למשל ברחוב, תוכלו עדין לגלות התחשבות ולהתרחק מקבוצות אנשים וביחוד מילדים או הורים עם עגלת תינוקות. כל זה ישפר מאד את התדמית של כלל הציבור המעשן וימנע חיכוכים.

חוק עישון במקומות ציבוריים: כל מה שצריך לדעת

חוק עישון במקומות ציבוריים

החוק המסדיר את העישון במקומות ציבוריים נקרא 'חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון'. הוא חוקק כבר בשנת 1983 ותוקן לאחרונה בשנת 2011.  לשון החוק מאד ברורה לגבי ההגדרה של מקום ציבורי. במקומות הללו נכללים:

  • תחבורה ציבורית לרבות מוניות, רכבות, אוטובוסים, מטוסים, מעבורות ועוד'
  • מקומות הסעדה ובילוי לרבות מסעדות, פאבים, בארים, מלונות, אולמות אירועים, מזנונים וכו'.
  • מוסדות חינוך כגון בתי ספר, אוניברסיטאות, גני ילדים וכו'.

החוק אוסר על עישון בכל השטח של אותם מקומות המצוינים במפורש וגם כאלו אשר נחשבים שטח ציבורי ואינם מצוינים. החוק מגדיר את בעל השטח או המנהל בפועל כאחראיים על אכיפה של אותן תקנות. לדוגמה: חל איסור על הצבת מאפרות בשטחים הללו מכיוון שהדבר מהווה עידוד לעישון. על המנהלים או העלי המקום לפנות למפרי חוק ולבקש מהם לחדול מהעישון. בתיקון לחוק משנת 2011 הורחבו סמכויות האכיפה שלו והם הופקדו בידי כוחות הביטחון השונים. זהו צעד אשר נותן יותר 'שיניים' לחוק ומאפשר הזמנה של משטרה אם נתקלים בסירוב לעמוד בדרישות.

החוק מתיר עישון בחללים אשר מיועדים לכך. על החללים הללו להיות מופרדים מהחלל הראשי. על העישון באותם חללים או חדרים להיות מוכל כולו ואם צריך, יש לשאוב את העשן הרחק החוצה באופן שלא יורגש על ידי כלל משתמשי המקום הציבורי. ב2014 נוספו תקנות המגדירות שאזורי העישון באצטדיונים לא יעלו על שני אזורים נפרדים. כמו כן, לא ניתן להכיל שם יותר מרבע מכמות המושבים. בעשותו כן, רצה המחוקק למנוע מצב בו רוב האצטדיון מוכרז כאזור עישון – דבר אשר דוחק את רגליהם של מי שבוחרים להימנע מעישון.

נחזור ונדגיש שלמרות ההגדרות המפורטות של החוק, חשוב להתחשב במי שהעישון מפריע לו גם במקומות שאינם מוגדרים על ידי החוק.

שיתוף:

פוסטים פופולאריים

2021© כל הזכויות שמורות - LawpubShop

*האמור באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.

נגישות