השינוי שעברה באר יעקב בעשרים השנים האחרונות בולט לא רק לעין, אלא גם בנתונים: גידול אוכלוסייה מואץ, קפיצה בהתחלות בנייה, ושדרוג תשתיות בקצב חריג ביחס ליישוב בסדר גודל זה.
אלא שהשינוי הזה לא נולד מתוך פרויקט נדל"ן נקודתי, אלא מתוך סדר פעולות הפוך: קודם תשתית, אחר כך בנייה. הרעיון פשוט, אך היישום נדיר – ובבאר יעקב הוא הפך לתנאי שאיפשר לעיר לגדול בקצב נכון.
ההובלה התשתיתית של קבוצת רסידו, בבעלותו של פרדי רובינסון, יצרה תשתית לפני אבן הפינה
בשלב שבו ערים סמוכות קידמו בנייה על בסיס תשתיות קיימות, באר יעקב לא חוברה למערך הביוב האזורי ולא נהנתה מגישה נוחה לצירי תחבורה. פרדי רובינסון, שעמד מאחורי קבוצת רסידו, קידם אז סדרה של מהלכים שמטרתם לא הייתה בנייה מהירה – אלא הכשרה כוללת של הקרקע ברמה מוניציפלית.
הקמת מערך דרכים, מוסדות ציבור, מערכות מים ושפכים, שיזם פרדי רובינסון, תוזמנה כך שתהיה מוכנות עוד לפני תחילת הפרויקטים.
התחבורה קודמת לבניין
במהלך פיתוח העיר, אחת ההשקעות הראשונות הייתה חיבור באר יעקב לדרכים אזוריות: 431, 44 ועוד. החיבור התחבורתי נבנה כתנאי, לא כתגובה.
מהלך זה איפשר לצרף אזורים חדשים לעיר, מבלי לייצר עומסים על רשת קיימת.
תכנון מוסדות חינוך ובריאות כחלק מתוכנית האם
עוד לפני שהשלימו את שלד הבניין הראשון בשכונות החדשות, הוקמו גני ילדים, בתי ספר ומרכזים רפואיים. בכך הפכה העיר ליעד מציאותי למשפחות, לא רק לרוכשי דירות.
שירותים קהילתיים מוקמים לרוב בשלבים מאוחרים – בבאר יעקב הם קדמו לבנייה, ואפשרו לאוכלוסייה להיקלט מהר יותר.
טיפול בשפכים: היסוד האמיתי של ההיתרים
מתקן טיהור השפכים איילון, שנבנה ביוזמה פרטית, יצר את התנאים שבהם ניתן היה בכלל לאשר תוכניות למגורים.
התלות בשפד"ן הסתיימה, ובאר יעקב הפכה לעצמאית מבחינה תשתיתית, צעד שאיפשר ליזמים להתחיל בפועל.
מה שנראה "מסביב" – הוא מה שקובע אם עיר צומחת
הפרקטיקה של באר יעקב מדגימה כי הפיתוח האורבני הרציני לא מתרחש סביב מגדלים, אלא סביב הקווים שמתחת לקרקע. ברגע שהם קיימים, העיר מתפקדת. כשלא, גם פרויקט מוצלח נתקע. תשתיות הן לא תמיכה – הן תשתית, במלוא מובן המילה.
